הלכה: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה כול'. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּתוּב וְכִי יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל רֵעֵ֖הוּ לְהוֹרְגוֹ בְעָרְמָ֑ה. מֵאֵימָתַי הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. מִשֶׁיָּזִיד. מֵאֵימָתַי הוּא מֵזִיד. מִשֶּׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף. מָשָׁל בָּשֵׁל הַזֶּרַע מִבִּפְנִים הִשְׁחִירָה הַקְּדֵירָה מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנָּא רִבִּי שִׁילָא בַּר בִּינָא. כִּי יִֽהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן. לֹא שֶׁיְּהֵא הַבֵּן אָב. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא עַל אִשָּׁה וּלְעַבְּרָהּ הֲיֵי דִי לֵיהּ אָב וְלֹא בֵן. וְאָֽמְרָה תוֹרָה. בֵּן וְלֹא אָב. וְאַתְיָא כַּיי דָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי שַׁבְּתַי. כָּל יָמָיו שֶׁלְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינָן אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' משיזיד. לשון בישול הוא משיתבשל זרעו ודריש ליה מדלא כתיב וכי ירשיע איש אלא למידרש נמי לשון בישול כדכתיב ויזד יעקב נזיד:
מאימתי הוא מזיד. מבשל ומזריע:
לא שיהא הבן אב. כדמפרש ואזיל שלא יהיה ראוי לקרותו אב:
משתתפשט הכף. מקום הגבוה שעל הגיד וניכר בו סימנים משל לשופת קדירה אצל האש כשנתבשל זרע שבתוכה כבר השחירה הקדרה מבחוץ:
אינן אלא שלש' חדשים בלבד. כצ''ל:
כהאי דאמר ר' יסא וכו'. דמשעה שיכולה להתעבר ממנה וניכר עוברה והוא לאחר שלשה חדשים ראוי לקראותו אב:
מכיון שהוא ראוי לבא על אשה ולעברה הוי די ליה אב ולא בן. כבר הוה ליה אב ולא מיקרי בן והתורה אמרה בן ולא הראוי לקרותו אב:
משנה: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִייָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִֽהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן. בֵּן וְלֹא בַת. 41b בֵּן וְלֹא אִישׁ. הַקָּטָן פָּטור שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל הַמִּצְוֹת׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי אומר וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה:
אכל בעבור החדש. אע''ג דאין עולין לסעודה זו אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:
אכל מעשר שני בירושלם. כיון דכדרך מצותו הוא דכתיב במעשר שני בבקר ובצאן וביין ובשכר לא ממשיך:
נבילות וטריפות שקצים ורמשים דכתיב איננו שומע בקולנו. יצא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:
דבר שהוא מצוה. לאתויי דבר שהוא מצוה מדרבנן כגון תנחומי אבלים דאי מרישא הוי אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או באכילת פסחים:
ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית ציבור שאסורו מד''ס:
אכל כל מאכל ולא אכל בשר. בהמה ואפי' אכל בשר עוף:
ואע''פ שאין ראיה לדבר. דדילמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל ומיהו שלמה אהא אזהיר משום דממשיך טפי:
זכר לדבר. דבבשר מיקרי זולל וביין מקרי סובא:
מתני' טרטימר בשר. חצי מנה של בשר והוא שיהיה בשיל ולא בשיל כדרך שהליסטים אוכלין:
מתני' בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. והוא בן י''ג שנים ויום אחד דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:
עד שיקיף זקן. שיהא זקן מוקף שער סביב כולו:
התחתון. ומאי זקן דאמרו חכמים התחתון אמרו שיקיף שערו' סביבו' הגיד ולא העליון זקן ממש:
בן ולא איש. ומשהקיף זקן התחתון איש הוא ואע''ג דמקטנותו קרוי בן לא מצינו לחייביה מקמי שיביא שתי שערות דקטן פטור שלא בא לכלל המצות הלכך חיוביה בתר הכי הוא והכי קאמר קרא כי יהיה לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש דבתחלת אישותו חייביה קרא ומשהקיף זקן התחתון איש גמור הוא ולא הוי בכלל בן:
באיטלקי. שהוא יין המשובח וממשיך בתריה והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:
אָמַר רִבִּי יָסָא. כָּל אִילֵּין מִילַּייָא לָא מִסְתַּבְּרִין דְּלָא חִילּוּפִין. תַּנֵּי. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. מִי הָיָה בְדִין שֶׁיְּהֵא חַייָב הַבֵּן אוֹ הַבַּת. הֲוֵי אוֹמֵר. הַבַּת. וּפָֽטְרָה הַתּוֹרָה אֶת הַבַּת וְחִייְבָה אֶת הַבֵּן. מִי הָיָה בְדִין שֶׁיְּהֵא חַייָב קָטוֹן אוֹ גָדוֹל. הֲוֵי אוֹמֵר. גָּדוֹל. פָּֽטְרָה הַתּוֹרָה אֶת הַגָּדוֹל וְחִייְבָה אֶת הַקָּטָן. מִי הָיָה בְדִין שֶׁיְּהֵא חַייָב הַגּוֹנֵב מִשֶׁלַּאֲחֵרִים אוֹ הַגּוֹנֵב מִשֶׁלְּאָבִיו וְאִמּוֹ. הֲוֵי אוֹמֵר. הַגּוֹנֵב מִשֶׁלַּאֲחֵרִים. פָּֽטְרָה הַתּוֹרָה הַגּוֹנֵב מִשֶׁלַּאֲחֵרִים וְחִייְבָה הַגּוֹנֵב מִשֶׁלְּאָבִיו וְאִמּוֹ. לְלַמְּדָךְ שֶׁכּוּלָּן אֵינָן אֶלָּא בִגְזֵירַת מֶלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
כלב הוא. מאכל כלב הוא ומקרה בעלמא הוא ולא אתי למימשך:
גמ' עד שיאכלנו מהובהב. צלי ולא צלי ממש אלא כמהובהב על האש:
אכלו חי. בשר חי:
מבושל. לגמרי:
בר נש הוא. כלו' זו דרך מאכל ב''א הוא ואנן בעינן דרך שהגנבים וגזלנים אוכלין והלכך במבושל פטור:
אכלו הסוקים. הסחוסים וכן גידין הרכין עכשיו אבל סופן להקשות מהו אם כבשר הוי או לא ומייתי עלה פלוגתא דר''י ור''ל דפליגי בפסחים אם נמנין עליהן או לא וגרסינן לסוגיא זו בפרק כיצד צולין:
איתפלגון. בעלמא ר''י ור''ל בהא דלקמיה:
דתנינן תמן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב וכו' ועור הראש של עגל הרך וכו' ופליגי לענין מאי הן כבשר:
לאיסור אכילה. כגון עור חזיר ועור חטוטרות של גמל הרכה דחשיב התם. וכן לענין טומאת נבילות אבל לענין מלקות לא הוי כבשר כיון שסופן להקשות:
משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה. כצ''ל וכן הוא בפסחים:
מחלפה שיטתי' וכו'. דתמן הוא עבד לה כבשר אע''פ. שסופן להקשות והכא לא עבד לה כבשר דקאמר אין נמנין עליהן:
שניי' היא תמן שהוא עור וסופו להקשות. כלומר אינו קשה אלא בסופו אבל עכשיו רך הוא ופריך כ''ש דקשיא ומה התם מיהת סופו להקשות כלומר עומד להקשות ביותר מן הגידין רכין ואת עבד ליה כבשר כאן בגידין שאין סופן להקשות כל כך כמו העור לא כ''ש דכבשר הוו:
טעמא דר' שמעון בן לקיש גרסינן וכן הוא שם:
הבשר לא גידים. ומגזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דאין נחשבין כבשר:
ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת המלך. ואי את רשאי להרהר אחריו ולבקש טעמו של דבר:
הוי אומר הגונב משל אחרים. דזהו תרבות רעה ביותר:
פטרה התורה את הגדול. ביותר משיקיף הזקן וחייבה את הקטן ממנו משיביא שתי שערות עד שיקיף:
הוי אומר גדול. כלומר הגדול ביותר מן הדין לחייבו יותר ממי שהוא קטן ממנו:
הוי אומר הבת. דבדין הוא יותר לחייב את הבת שאין דרכה בכך מן הבן שדרכו בכך:
כל אילין מילייא לא מסתברא דלא חילופין. כל אלו הדברי' שנאמרו בבן סורר ומורה הם בהיפוך מן הסברא דמן הסברא היה לנו לומר בחילוף הדברים כדמפרש ואזיל וכדמסיק דאין לנו לומר אלא דגזירת הכתוב הן:
משנה: מֵאֵימָתַי הוּא חַייָב מִשֶּׁיֹּאכַל טרטימר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לוֹג יַיִן בָּאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְנָה בָשָׂר וְלוֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלִַם. אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן שֶׁנֶּאֱמַר זוֹלֵל֭ וְסֹבֵֽא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר אַל תְּהִ֥י בְסוֹבְאֵי יָי֑ן בְּזוֹלְלֵי בָשָׂ֣ר לָֽמוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי אומר וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה:
אכל בעבור החדש. אע''ג דאין עולין לסעודה זו אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:
אכל מעשר שני בירושלם. כיון דכדרך מצותו הוא דכתיב במעשר שני בבקר ובצאן וביין ובשכר לא ממשיך:
נבילות וטריפות שקצים ורמשים דכתיב איננו שומע בקולנו. יצא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:
דבר שהוא מצוה. לאתויי דבר שהוא מצוה מדרבנן כגון תנחומי אבלים דאי מרישא הוי אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או באכילת פסחים:
ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית ציבור שאסורו מד''ס:
אכל כל מאכל ולא אכל בשר. בהמה ואפי' אכל בשר עוף:
ואע''פ שאין ראיה לדבר. דדילמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל ומיהו שלמה אהא אזהיר משום דממשיך טפי:
זכר לדבר. דבבשר מיקרי זולל וביין מקרי סובא:
מתני' טרטימר בשר. חצי מנה של בשר והוא שיהיה בשיל ולא בשיל כדרך שהליסטים אוכלין:
מתני' בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. והוא בן י''ג שנים ויום אחד דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:
עד שיקיף זקן. שיהא זקן מוקף שער סביב כולו:
התחתון. ומאי זקן דאמרו חכמים התחתון אמרו שיקיף שערו' סביבו' הגיד ולא העליון זקן ממש:
בן ולא איש. ומשהקיף זקן התחתון איש הוא ואע''ג דמקטנותו קרוי בן לא מצינו לחייביה מקמי שיביא שתי שערות דקטן פטור שלא בא לכלל המצות הלכך חיוביה בתר הכי הוא והכי קאמר קרא כי יהיה לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש דבתחלת אישותו חייביה קרא ומשהקיף זקן התחתון איש גמור הוא ולא הוי בכלל בן:
באיטלקי. שהוא יין המשובח וממשיך בתריה והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:
הלכה: מֵאֵימָתַי הוּא חַייָב כול'. אָמַר רִבִּי יוּסֵי. טרטימר חֲצִי לִטְרָא הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' משיזיד. לשון בישול הוא משיתבשל זרעו ודריש ליה מדלא כתיב וכי ירשיע איש אלא למידרש נמי לשון בישול כדכתיב ויזד יעקב נזיד:
מאימתי הוא מזיד. מבשל ומזריע:
לא שיהא הבן אב. כדמפרש ואזיל שלא יהיה ראוי לקרותו אב:
משתתפשט הכף. מקום הגבוה שעל הגיד וניכר בו סימנים משל לשופת קדירה אצל האש כשנתבשל זרע שבתוכה כבר השחירה הקדרה מבחוץ:
אינן אלא שלש' חדשים בלבד. כצ''ל:
כהאי דאמר ר' יסא וכו'. דמשעה שיכולה להתעבר ממנה וניכר עוברה והוא לאחר שלשה חדשים ראוי לקראותו אב:
מכיון שהוא ראוי לבא על אשה ולעברה הוי די ליה אב ולא בן. כבר הוה ליה אב ולא מיקרי בן והתורה אמרה בן ולא הראוי לקרותו אב:
אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ מְהוּבְהָב. אֲכָלוֹ חַי כֶּלֶב הוּא. אֲכָלוֹ מְבוּשָּׁל בַּר נַשׁ הוּא. אֲכָלוֹ הסוקים מָהוּ. גִּידִּים הָרַכִּים מָה הֵן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִימְנִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין נִימְנִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵילּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹד זֶה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאִיסּוּר וּלְטומְאָה. הָא לִלְקוֹת לֹא. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשְׁנָה תְמִימָה שָׁנָה רִבִּי. בֵּין לְאִיסּוּר בֵּין לְטוּמְאָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ בָּשָׂר. וָכָא לָא עֲבַד לָהּ בָּשָׂר. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן שֶׁהוּא עוֹר וְסוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת. כָּל שֶׁכֵּן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וּמַה תַמָּן שֶׁסוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת הוּא עֲבַד לָהּ בָּשָׂר. כָּאן שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי וְאָֽכְל֥וּ אֶת הַבָּשָׂר֭. לֹא גִידְים.
Pnei Moshe (non traduit)
כלב הוא. מאכל כלב הוא ומקרה בעלמא הוא ולא אתי למימשך:
גמ' עד שיאכלנו מהובהב. צלי ולא צלי ממש אלא כמהובהב על האש:
אכלו חי. בשר חי:
מבושל. לגמרי:
בר נש הוא. כלו' זו דרך מאכל ב''א הוא ואנן בעינן דרך שהגנבים וגזלנים אוכלין והלכך במבושל פטור:
אכלו הסוקים. הסחוסים וכן גידין הרכין עכשיו אבל סופן להקשות מהו אם כבשר הוי או לא ומייתי עלה פלוגתא דר''י ור''ל דפליגי בפסחים אם נמנין עליהן או לא וגרסינן לסוגיא זו בפרק כיצד צולין:
איתפלגון. בעלמא ר''י ור''ל בהא דלקמיה:
דתנינן תמן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב וכו' ועור הראש של עגל הרך וכו' ופליגי לענין מאי הן כבשר:
לאיסור אכילה. כגון עור חזיר ועור חטוטרות של גמל הרכה דחשיב התם. וכן לענין טומאת נבילות אבל לענין מלקות לא הוי כבשר כיון שסופן להקשות:
משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה. כצ''ל וכן הוא בפסחים:
מחלפה שיטתי' וכו'. דתמן הוא עבד לה כבשר אע''פ. שסופן להקשות והכא לא עבד לה כבשר דקאמר אין נמנין עליהן:
שניי' היא תמן שהוא עור וסופו להקשות. כלומר אינו קשה אלא בסופו אבל עכשיו רך הוא ופריך כ''ש דקשיא ומה התם מיהת סופו להקשות כלומר עומד להקשות ביותר מן הגידין רכין ואת עבד ליה כבשר כאן בגידין שאין סופן להקשות כל כך כמו העור לא כ''ש דכבשר הוו:
טעמא דר' שמעון בן לקיש גרסינן וכן הוא שם:
הבשר לא גידים. ומגזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דאין נחשבין כבשר:
ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת המלך. ואי את רשאי להרהר אחריו ולבקש טעמו של דבר:
הוי אומר הגונב משל אחרים. דזהו תרבות רעה ביותר:
פטרה התורה את הגדול. ביותר משיקיף הזקן וחייבה את הקטן ממנו משיביא שתי שערות עד שיקיף:
הוי אומר גדול. כלומר הגדול ביותר מן הדין לחייבו יותר ממי שהוא קטן ממנו:
הוי אומר הבת. דבדין הוא יותר לחייב את הבת שאין דרכה בכך מן הבן שדרכו בכך:
כל אילין מילייא לא מסתברא דלא חילופין. כל אלו הדברי' שנאמרו בבן סורר ומורה הם בהיפוך מן הסברא דמן הסברא היה לנו לומר בחילוף הדברים כדמפרש ואזיל וכדמסיק דאין לנו לומר אלא דגזירת הכתוב הן:
רִבִּי בָּא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּגְנוֹב מָעוֹת. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּזַלְזֵל מָעוֹת. מָהוּ שֶׁיְּזַלְזֵל מָעוֹת. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בָּהוּ דְאָמַר. הֵא לָךְ חֲמִשָּׁה וְהַב לִי תְלָתָא. שַׁטִּי הוּא. הֵא לָךְ תְּלָתָא וְהַב לִי חֲמִשָּׁה. בַּר נַשׁ הוּא. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בָּהוּא דָמַר. הֵא לָךְ חֲמִשָּׁה וְהַב לִי חֲמִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין בהוא דאמר הא לך חמשה והב לי חמשה. כלומר שרואה שעכשיו שהבשר בזול ואינו משגיח על המעות ואומר הרי לך חמשה דינרין ותתן לי כפי מה שנותנין עכשיו בחמשה דינרין וזהו הנקרא' מזלזל במעות שמאחר שהוא רואה שהמקח בזול ונותנין הרבה מזלזל במעות הוא וקונה הרבה יותר מן הצורך:
הא לך תלתא. ואם באומר הא לך תלתא דינרין ותן לי עבורן מה ששוה חמשה דינרין בר נש הוא כלומר הלא דרך בני אדם כן שרוצים לקנות המקח בזול אם יכולין להשיג ופשיטא שאין זה מזלזל במעות:
מה אנן קיימין. כלומר דלא תימא לפרש שמזלזל במעות ונותן יותר מן השוה וכדמפרש אם בהוא אומר להמוכר הא לך חמשה דינרין ותן לי בשר מה ששוה שלשה דינרין שטיא הוא ואין זה נקרא מזלזל במעות אלא דרך שוטים הוא זה:
עד שיזלזל במעות לא שיזלזל המקח כדמפרש ואזיל:
עד שיגנוב מעות. ויקנה בהן בשר:
הלכה: גָּנַב מִשֶּׁלְּאָבִיו כול'. אַזְהָרָה לַגְּנֵיבָה הָרִאשׁוֹנָה מְנַיִין. לֹא֖ תִּגְנוֹבוּ. אַזְהָרָה לַגְּנֵיבָה שְׁנִייָה מְנַיִין. לֹא֖ תִּגְנוֹבוּ. לֹא֖ תִּגְנוֹבוּ עַל מְנָת לְמַקֵּט. לֹא֖ תִּגְנוֹבוּ עַל מְנָת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. עַל מְנָת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. בֶּן בַּגְבָּג אוֹמֵר. לֹא תִגְנוֹב אֶת שֶׁלָּךְ מֵאַחַר הַגַּנָּב. שֶׁלֹּא תֵרָאֶה גוֹנֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
לא תגנוב את שלך מאחר הגנב. אע''פ שהוא גנב ממך לא תקח ממנו בגניבה ובהסתר שלא תראה כגנב אלא תבעהו לדין ותקח ממנו בפרהסיא:
למקט. להכעיסו על שעה אחת אע''פ שרוצה להחזיר לו אח''כ:
גמ' לא תגנובו וכו'. ברייתא בת''כ פ' קדושים:
משנה: גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו אֵינוֹ נַעֲשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. רַבִּי יוֹסֵי בֵי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ומשל אמו. מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן ואין הלכה כר' יוסי ב''ר יהודה. אזהרה לגניבה הראשונה מנין לא תגנוב גרסי' והכי מייתי לה לקמן פרק אלו הן הנחנקין הלכה ב' ועל גונב נפשות קאי וקרי לה גניבה ראשונה שהיא הראשונ' שהזהירה התורה עלי' דלא תגנוב בגונב נפש הכתוב מדבר ולא תגנובו דפ' קדושים לגניבה שניה והיא גניבת ממון וס''ל דמכאן ג''כ אזהרה לגניבת בן סורר ומורה:
עד שיגנוב משל אביו. דשכיחא ליה ויאכל ברשות אחרים דלא בטית ליה ובכה''ג ודאי אתי למימשך:
גנב משל אחרים. לא שכיחא ליה שיכול לגנוב בכל עת משל אחרים ולא ממשיך:
מתני' גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. אע''ג דשכיחא ליה לגנוב משל אביו הואיל דברשות אביו אכל בעיתא ליה שהוא מתפחד ומתבעת מאביו שמא ראנו ולא ממשיך:
אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹא יִשְׁמֵעַ בְּקוֹלָם. יָצָא זֶה אֲפִילוּ בְּקוֹל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
בקולם. בקולינו כתיב ומשמע דוקא בקולם הוא דאינו שומע:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הִזְכִּירוּךָ לְבוּלֵי יִהְיֶה יַרְדֵּן בַּעַל גְּבוּלְךָ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוּבְלִין לָרָשׁוּת לְהִיפָּטֵר מִבּוּלֵי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לוֹוִין בְּרִיבִּית לַחֲבוּרַת מִצְוָה וּלְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה עֲלִיל לִכְנִשְׁתָּא בְצַפְרָא וּמְלַקֵּט פֵּירוּרִין וַאֲכִיל וַאֲמַר. יְהֵא חֶלְקִי עִם מָאן דְּקַדֵּשׁ יַרְחָא הָכָא רוּמְשִׁית.
Pnei Moshe (non traduit)
ומלקט פירורין. מהנשאר מסעודת קידוש החודש שאכלו אמש בבית הכנסת ואכלן וכל זה כדי לחבב ולייקר להמתאספים בחבורת סעודת מצוה זו ואמר יהא חלקי עם אלו שאכלו כאן בלילה זו:
אם הזכירוך לבולי. בפ''ב דמ''ק גרסינן לזה ולעיל מינה קאמר התם כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אוכלין ושותין ופחזין א''ר יוחנן אם הזכירוך לבולי יהא הירדן בעל גבולך. וראיתי פירושים בזה ואינן נוחין לי ונראה דאענין דלעיל קאי ובולי הם חבורת הפוחזין והריקים והם הזכירוך שתמנה בחבורתם תראה לברוח ולהפטר מהם עד שיהא הירדן בעל גבולך וכלומר הרחק מהם ואל תלך בדרך אתם ואפי' צריך אתה להתרחק עד הירדן והיינו נמי דקאמר עליה קובלין לרשות להפטר מבולי וכלומר קובלין בפני הרשות ואפי' במועד כדי להפטר מחבורת הפוחזין האלו ואיידו דשייכא לענינא דהכא מייתי לה ובס' המעריך ראיתי שהוא מפרש מלשון חשיבות ולומר אם יקראוך למלך ולשר תתרחק. ובאמת בולי מלשון חשיבות הוא וכן נמצא במקום אחר אבל הכא לא שייכא כלל ואפשר שעל שם שחבורת אנשים כאלו דרכן להתנהג בחשיבות בענין אכילה ושתיה מכנה אותם בלשון הזה ומ''מ עיקר הכונה נראה כמו שפירשתי וכן מוכח מדר' יוחנן קובלין לרשות להיפטר מהן:
אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה. אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ. אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלֵם. וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ 42a בְּקוֹלָם. יָצָא זֶהּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים. דמצוה הוא דעביד:
בקולם. דכתיב בקולינו ומשמע דעבירה דהוי משום שאינו שומע בקולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source